ארכיון חודשי: ספטמבר 2010

ג'לי זה כיף!

יום משחקי הג'לי שלי התחיל בכלל בניסוי אחר.

ערן ועידית מ"אוכל זה טעים", כתבו על הבלוג הנורווגי "קימוס", ופרוייקט TGRWT שלו. אצטט את ההסבר שלהם:
אלו הם ראשי התיבות של “They Go Really Well Together”, או בשפת הקודש: "וואלה! הם הולכים ממש טוב יחד!" בפרויקט זה, מזה שלוש שנים הוא בוחר שני חומרי גלם שלפי התיאוריה אמורים ללכת ממש טוב יחד, ומזמין בלוגרים מכל העולם להתנסות איתם, ליצור מנות המשלבות את שניהם ולספר לעולם איך יצא.

הצצתי ברשימת חומרי הגלם המעניינת, ועיני נחה על השילוב המעניין, תה ועגבניות.
ניסיתי, לבשל גספאצ'ו תה.
כשלתי.
זתומרת, היה נחמד, אבל הטעם של התה כמעט ולא הורגש.
(על הנסיון הזה, ועל הנסיון המוצלח עם מרווה ובוטנים, יסופר, אני מקווה, בפוסט הבא.)

אז חשבתי מה יכול להדגיש את טעמו העדין של התה.
בתור נוזל, טעמו של התה מאוד עדין, אז החלטתי לנסות להוציא אותו איכשהו מנוזליותו.
ג'לי!
כבר מזמן רציתי לנסות לשחק קצת עם ג'לי. הזדמנות טובה.
שלפתי קופסה של אבקת ג'לטין, והתחלתי לג'לל כל מה שנקרה בדרכי, ונראה לי מספיק מסקרן. המקרר שלי באותו ערב נראה משעשע למדי, עם ערמות של ג'לים שמחכות לעיצוב, או השראה.
ומה יצא?

הקינוח הראשון היה תה עם חלב. שוב, הקונספט הדקונסטרוקטיבי שאני מאוד מחבב, לקחת את המוכר, ולפרק אותו לגורמים, אותו מקרר בגישה די שונה.
פשוט, קוביות של ג'לי תה, וקוביות של ג'לי חלב. אותי זה די שעשע.

איך עושים את זה?
רותי רוסו מסבירה את זה מצויין פה.
אני רק רוצה לחדד: טעמים נחלשים כשהופכים נוזל לג'ל. אז התה פה הוא חזק במיוחד, החלב ממותק בגסות, ועדיין, מה שנשאר בפה כשאוכלים את זה הוא מעיין ארומה של הטעמים. חיזקתי את זה עם מעט דבש שזילפתי מעט, אבל כדי להדגיש את המרקמים של הג'לים, הוא הושמט מהתמונה. טוב, נו, ובעיקר כי הקינוח הזה יותר פוטוגני בלי הדבש.

אחרי התה עם החלב, שהיה כולו על טהרת הג'לי, הקינוח הבא משתמש בג'לי כתוספת, גלידה וניל עם ג'לי יין לבן.

בעיני, גלידת וניל היא מצע אולטימטיבי לשידוך עם טעמים מעניינים. קחו גלידת וניל, תוסיפו לה משהו מסקרן, ויש לכם יופי של קינוח. מנגו בשל. צ'אטני עגבניות. שברי בוטנים. הכל טוב.
היין הלבן נוסה, מודה, כי הוא היה פתוח במקרר. אבל השילוב הזה עובד יופי: החמצמצות של היין, והמרירות שלו, מוסיפים עוקץ מעניין לגלידת הוניל. יצא טעים.

המנה הג'לית הבאה, כבר לא מתחום הקינוחים, הייתה קצת יותר מחורפנת.
אבל אספר עליה בקרוב, כי, די, מספיק ג'לים לפוסט אחד.

מודעות פרסומת

3 תגובות

מתויק תחת דה-קונסטרוקציה, צימודים, רעיונות

שנה טובה

[רגע לפני:
מי שהגיע דרך הבלוג המקסים "מה יש לאכול" (תודה על האירוח, טל), ברוכים הבאים.
קצת הסבר על מה ש(אולי )תמצאו פה, נמצא בקישור הזה. תבלו!]

לרגל ראש השנה, אני חייב לשחק עם השילוב המקסים, תפוח בדבש.
אז רולים מטוגנים של עוף ותפוח בדבש. ממש פשוט, והשילוב עובד יופי לטעמי.

הרולים פשוטים להכנה, ומתבססים על דפי סיגרים שאפשר להשיג בסופר הקרוב לביתכם (מגיע קפוא).
בשביל המילוי הקפצתי חזה עוף פרוס לרצועות דקות, שהושרה בסויה, סילאן, ומעט מיץ לימון.
אליו הוספתי רצועות באותו עובי (שיהיה במה לנגוס) של תפוח עץ חמצמץ מקולף, וג'וליינים ("גפרורים" דקים) של גזר.
מניחים מעט מילוי על דף הבצק הדק, ומגלגלים:

טיגון (עדיף בשמן עמוק, אבל בבית זה לא באמת קורה, אז גם מעט שמן קנולה ומחבת יעשו את העבודה), דבש מעל, והרולים מוכנים.

הפואנטה שלי להיום, היא להדגים שאפשר להגיע לתוצאות מרשימות על הצלחת, בלי לעבוד הרבה.

את הרולים הושבתי על פירה גזר זרחני.
כל הסיפור הוא גזר מבושל במים, שטחנתי במג'ימיקס עם מעט שמן ומים, וסוכר ומלח לפי הטעם. רצוי להוסיף גם מעט ג'ינג'ר טרי, אם יש בבית.

על הצלחת, מריחות של דבש וסילאן.

ומכיוון שעוד היה לי סלרי במקרר, לקחתי כמה עלים גדולים ויפים, וטיגנתי במעט שמן. הם הופכים לכמעט קריספיים, ועזים מאוד בטעם. וכאן הכוונה, שמה שמקשט את הצלחת, חייב מבחינתי להיות גם חלק מהטעם.

זאת התוצאה.

ולסיום, רק נשאר לאחל שנה טובה, מתוקה, וטעימה!

השארת תגובה

מתויק תחת עיצוב

שקשוקה 2.0

אני טבח. וכחלק מהגאווה המקצועית, אפילו כשאני סתם מארח חברים לארוחה, מתעורר בי הצורך לסקרן, או להרשים. מודה.
אז אני משתדל להשתמש בחברים שלי כשפני-נסיון לחלק מהרעיונות שעולים לי בראש, ולראות מה התגובה.

השבוע זאת הייתה ארוחת בוקר לידידתי המקסימה. ובמקום השקשוקה המסורתית, הלכתי על הגרסה המתחכמת, שקשוקה 2.0, אם תרצו. אני אוהב לשחק באוכל, והמנה הזאת היא בפירוש משחק. הרעיון הוא לפרק את השקשוקה למרכיבים הבסיסיים שלה, להשתמש בשילוב הטעמים המקורי והמעולה, ולשחק מחדש עם המרקמים. מתקבלת גרסה הרבה יותר מעודנת, שמתאימה יותר להיות מנת פתיחה, מאשר ארוחה שלמה.

ניסיתי, שיחקתי, וזה מה שיצא.

נראה קצת מורכב, אבל הרכיבים מודולריים למדי, ויכולים לשמש כשדרוג למגוון רחב של מנות אחרות. הסברים להכנתם, בקצרה.

הקרם הלבן שעל הצלחת, הוא קרם בצל. טיגנתי בצל בשמן, קצת סוכר, וקצת מלח. טחנתי במעבד מזון. העברתי דרך מסננת ביתית, פשוט מעכתי את הבצל הטחון דרך המסננת בעזרת מצקת. מה שעבר דרך המסננת, הוא הקרם.

הקרם האדום הוא קרם פלפלים קלויים. קליתי פלפלים בתנור (200 מעלות, בערך 20 דקות), ואחרי שהוצאתי אותם, שמתי אותם בתוך שקית אטומה, ונתתי להם להזיע כמה דקות טובות. קילפתי אותם (בידיים, עכשיו זה קל), הוספתי מלח, קצת שמן, וקצת סוכר, וטחנתי הכל במעבד מזון. וגם פה, העברתי דרך מסננת ביתית, והקרם הוא מה שעבר דרך המסננת.

הקרם הכתום הוא פשוט רוטב עגבניות, עשוי לפי טעמכם האישי, ש…
אכן, טחנתי והעברתי דרך מסננת.

השום הוא בעצם שום קונפי, שום מקולף שכוסה בשמן ובושל בערך שעה על כל כך נמוכה, שהשמן לא יהיה קרוב לרתיחה. אפשר להשתמש בכלי חסין אש, ולהכניס לתנור שחומם ל-100 מעלות בערך.

חוץ מאלו, יש לנו פה ביצה עלומה (שעליה יכתב פה בהזדמנות אחרת), פרוסות של בגט, ועלים יפים של פטרוזיליה.
אני מקווה שעכשיו זה נראה קצת פחות מסובך.

ידידתי המקסימה הסתקרנה לשמוע מה מונח לה בצלחת.
תטעמי, ונסי לנחש. הרבה יותר כיף ככה.

3 תגובות

מתויק תחת ביצים, דה-קונסטרוקציה, עיצוב, רעיונות