בחלק א' סיפרתי על הביקור בטיביליסי הבירה ובמזרח גרוזיה.
עכשיו הגיע הזמן לנסוע צפונה, אל מחוז קזבגי, השוכן על רכס הרי הקווקז מלא ההוד.
הנוף באמת עוצר נשימה,
שכשמטפסים עליהם, הם נותנים הרגשה כמעט אינטימית.
וזה נפלא שאחרי יום של טיול בהרים הקרירים, בעלת הבית החביבה מחכה עם מרק חם ונהדר, מלא בעשבי תיבול. בכלל בגרוזיה, עשבי התיבול תפסו אותי בהפתעה, למשל סלט עם טרגון, או שמיר, שהיה נפוץ מאוד.
וכמובן, ארוחת ערב עם מגוון משעשע של מטיילים.
באופן כללי, האוכל הגרוזיני מתבסס בעיקר על בצקים, בשר כבש ועוף, אגוזים למיניהם, וגבינה. בסיכומו של טיול, התקשיתי להגדיר את יחסי למטבח הזה: מצד אחד, אני לא חושב שהיה איזשהו מאכל גרוזיני שבאמת הפיל אותי מהרגליים. אבל מצד שני, כמעט כל הארוחות שאכלתי בגרוזיה היו טעימות מאוד, ומהנות מאוד. וחוץ מזה, אני חושב שכמעט כל מאכל גרוזיני הוא בעצם "comfort food", ומי לא אוהב את זה?
(למשל, בתמונה לא-סקסית-בעליל זו, תבשיל בקר ברוטב אגוזי מלך. יחד עם הלחם שכבר סיפרתי שמצטיין בספיגת רטבים טעימים, זה פשוט כיף.)
בכל מקרה, עוד קצת מהאזור הכפרי והמנותק הזה. אם תסתכלו טוב, תוכלו לראות שלוש חצרות, ילדה קטנה, תרנגולות, פרות, וכלב.
ואחרי קופדארי (שזה מאפה בצק נפלא שממולא בהמון בשר טלה ונכנס לטאבון עם חמאה מעל, קצת כמו גרסה מוגדלת ותפוחה של העראייס שמוכר פה יותר),
אפשר להמשיך.
…
עוזבים את הצפון המרהיב והקריר וחוזרים לאזור המרכז,
קודם לעיירה חמודה ומנומנמת בשם מצחטה,
ועוד ארוחת בוקר מהנה. לחם טוב, חמאה, ריבת ורדים ריחנית, אורז בחלב, סלט נהדר של גזר ובצל מטוגנים עם שמיר, ביצים, ויוגורט חמצמץ ונהדר.
…
ולקראת סיום,
חוזרים לטיביליסי הבירה, לנוח קצת, וכמובן לאכול הרבה.
נניח, תבשיל טלה בירקות וחמאה, עם כוסברה מעל ורוטב שאפשר לשתות קערה שלמה שלו, אבל עדיף לנגב בלחם.
…
וזהו, הגיע הזמן לחזור.
והביתה,
עם טעם מתוק של עוד,
עד הפעם הבאה…
…