קטגוריה: ארוחה

בירה ואדממה, אבל לגמרי אחרת

צהריים. קבעתי עם ידידה, שבאה לאכול אצלי צהריים.
הפור נפל על ארוחת נודלס, פשוט כי התחשק לי.

אבל אם אני הולך על ארוחה קונבנציונלית, מה עם עוד ניסוי קטן ליד?
מפה הראש שלי התחיל להתגלגל, ולהיזכר בעוד שריד של יום הניסויים בג'לי – ג'לי בירה שיושב לי במקרר. כן כן, פשוט בירה שהוספתי לה ג'לטין.
מה ישתדך טוב עם הבירה?
אדממה! אותם פולי סויה שמוגשים בפאבים ליד הבירה, עם צלוחית סויה בצד. הבעיה היא, שאני לא אוהב אדממה כשהיא קרה, ואם אשדך אותה לג'לי כשהיא חמה, הג'לי ימס. מה עושים?
המרתי את האדממה בשעועית ירוקה שהקפצתי במחבת עם מעט רוטב סויה, ונתתי לה להתקרר. את הג'לי בירה חתכתי לרצועות, והוספתי לשעועית. מעניין! הקראנצ'יות של השעועית מול הנימוחות של הג'לי, והמליחות של הסויה מול המרירות של הבירה, טוב לפתיחה של ארוחה.
במקרה הזה, מוגש על כף מעל כוס של בירה.

ואחר כך היו גם נודלס. סטנדרטי לגמרי, אבל כבר הייתה מלצמה לידי.

(אגב, ניסיתי להוסיף למנה גם תפוח פרוס דק, סתם כי הוא ישב במקרר. זה לא היה מוצלח במיוחד)

ולסיום קטן ומתוק, ג'לי תה על שלולית זעירה של סילאן.

ארוחה שלמה, שום דבר מסובך, רק ג'לי שהוכן מראש, וקצת רצון טוב.

(אה, ואני מבטיח – בלי עוד משחקים עם ג'לי בזמן הקרוב…)

השארת תגובה

מתויק תחת ארוחה, רעיונות

ארוחת שישי #1

ארוחת שישי לחברים.
מה אני מבשל, מה אני מבשל.
הרעיון היה, לבשל ארוחה ישראלית מושקעת וקצת מתחכמת.
מה יצא?

המנה הראשונה, קרם חציל, פירורי גבינת פטה, בצל ירוק, ושמן זית.
קרם חציל הוא התחכמות כיפית, משחק מרקמי רך שאני מאוד אוהב.
לקלות שני חצילים, לקלף, לטחון במיקסר עם חצי שן שום, מיץ לימון, שמן זית, ומלח, ואז להעביר הכל במסננת ביתית (בעזרת מצקת). זה הכל.
אבל מכיוון שהיינו רעבים, המנה נוגבה באלימות על ידי כולנו, ועד שנזכרתי לצלם, מממ, הכל כבר נוגב לחלוטין מהצלחות.

המנה העיקרית הייתה, בתכל'ס, כדורי בקר עם אורז וירקות שורש צלויים.

בפועל, קצת השקעה בפרטים וסידור יפה של הצלחת, וחבריכם יאהבו אתכם יותר.
כדורי הבקר בושלו בציר ירקות בתוספת מספיק מיץ לימון, היו חמצמצים וכיפיים, והם נחו על קרם בצל, שכבר סופר עליו פה.
לידם, ריזוטו גזר (ריזוטו די בסיסי שהוספתי לו גזר מגורד בתחילת הבישול, לטעם וצבע), שעליו בצלים מקורמלים (בצלים שטוגנו במעט סוכר, ואז לתנור עד לריכוך),
ובאמצע, ירק שאני מאוד אוהב, כרוב אדום צלוי בתנור. לפרוס לפלחים נדיבים, למרוח עליו קצת שמן זית וסוכר, לתנור בחום בינוני, עד שמתרכך, וקצת מלח. אני אוהב אותו בגלל שהצלייה מוציאה ממנו טעמים יותר מתקתקים, ובגלל משחק המרקמים הטבעי שמתקבל, מעט קריספי בחוץ, רך באמצע, ונגיס כשמתקרבים לשורש. בכלל, כרוב הוא ירק שלא מוערך מספיק לדעתי, ואפשר לשחק איתו לא מעט.

ולקינוח, חיפשתי משהו זריז.

על שדיכותה הנפלאה של גלידת הוניל כבר כתבתי, אז ניצלתי אותה שוב.
הפעם, עם זביון עראק (לטרוף על בן-מרי שלושה חלמונים ושליש כוס סוכר, כשנהיה בהיר וקצת תפוח להוסיף בהדרגה שליש כוס עראק, להמשיך לטרוף עוד קצת, ולמקרר), ואשכוליות אדומות נפלאות.
כלומר, גלידה עם עראק אשכוליות, ואני מרוצה מאוד. המתיקות של הגלידה הולכת טוב עם המרירות של העראק, וחמצמצות האשכוליות.

אני לא חושב שלפוסט הזה יש פואנטה.
סתם בישלתי ארוחה לחברים, ואני נהנה לספר על זה.
נו, בשביל מה יש בלוג?

2 תגובות

מתויק תחת ארוחה, עיצוב, רעיונות