וייטנאם, חלק ד': אוכל שמח

וייטנאם היא ארץ גדולה עם מטבח מגוון ורחב, ולכן חודש הטעימות שערכתי שם, הינו כמובן מקרי למדי ולא בהכרח מייצג. אבל עם זאת אני בוחר לסיים את סדרת הפוסטים הזאת עם המנות שהכי אהבתי (שחלק מהן כבר הופיעו פה), ואחריהן סיכום קצר.
זה הולך כך.

soup

על מרק הפו אדלג באלגנטיות, כי כבר כתבתי עליו הרבה. אז בקיצור, ציר צלול של בקר/חזיר/עוף וירקות עם ריחות משגעים של תבלינים, אטריות אורז, נתחי בשר דקים, הר של עשבים, וצ'ילי וליים ליד. הטובים באמת הם תענוג נדיר.

bun-cha

דומה לפו אבל שונה, הבון-צ'ה (Bún Chả), מאכל שאופייני להאנוי, כנראה המנה שהכי אהבתי בוייטנאם. קערה קטנה עם קבבוני חזיר צלויים ששוחים במרק שהוא איזון מושלם של מתקתק, מלוח וחמוץ (וכנראה מבוסס על סוכר, רוטב דגים וחומץ), ומעליהם גם צנון וגזר מוחמצים. ליד צלחת עם אטריות אורז דקיקות שטובלים במרק ואוכלים, וכמובן ערימה של עלים ירוקים גם כן. תענוג שאני לא יכול להעביר במילים.

pork-with-rice paper

מנה שאופיינית לעיר הוי-אן שבמרכז וייטנאם וגם אותה כבר תיארתי, אז שוב ובזריזות: חזיר צלוי, מלפפונים והר של עשבים, חביתת אורז, חמוצים. מגלגלים הכל בנייר אורז, טובלים ברוטב בוטנים מתקתק ואדיר, ואוכלים, ואז עוד ועוד ועוד. לא ברור לי איך זה עוד לא הפך ללהיט בעולם.

rice-pancakes

עוד מנה שאופיינית להוי-אן, חביתיות פריכות מחלב אורז שמיטגנות ברגע ההזמנה, עם שרימפס קטנים וחזיר, עליהם מניחים נבטים וחסה, מקפלים לשניים, טובלים ברוטב דגים עם שום וצ'ילי, אוכלים מקראנץ' ונימוחות והמון המון טעם באותו הביס.

cao-lao

אטריות הקאו-לאו (Cao lầu) הגמישות והמצויינות, מוגשות כסוג של סלט עם נתחי חזיר צלויים, נבטים, וחסה, ברוטב שמורכב מציר חזיר ותבלינים, כשמעל הכל מעין קרוטונים שעשויים מקמח אורז מטוגן. טעים מאוד מאוד.

fruits

ולקינוח, שמוגש במגוון פינות רחוב: מקבלים קערת פירות מעולים וחתוכים, ומעליהם חלב מרוכז וקרם קוקוס, וליד קערה עם קרח כתוש. מוסיפים את הקרח לקערה ומתחילים לערבב למחוץ ולאכול, ובסוף נשאר בתחתית הקערה רוטב מרוכז ומתוק בטעם של כל הפירות ביחד, שהוא אחד הדברים המתוקים הכי כיפיים שיצא לי לאכול בחיים.

אז וייטנאם, סיכום.
הטיול עצמו היה נחמד למדי (וכבר סיכמתי אותו בבלוג המקביל), אבל האוכל, האוכל – איזו הפתעה נעימה, ואיזה תענוג גדול. בניגוד ליפן, אכלתי בוייטנאם גם לא מעט ארוחות בינוניות, אבל עדיין – רוב האוכל שאכלתי סחרר אותי לגמרי, ובהחלט נחרט בזיכרון. אוכל נפלא בטעמים, מדוייק במרקמים, ובעיקר, כיף גדול. ועכשיו גם אני מבין למה כל העולם כל כך אוהב אוכל וייטנאמי.

(בהמשך – קפיצה קטנה לבנגקוק, ואז בורמה.)

מודעות פרסומת

השארת תגובה

מתויק תחת טיול, תרבות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s