פיליפינים, או: מדגם לא מייצג

[על ביקור לא ארוך בפיליפינים, על אוזן של חזיר, ועל קרבות תרנגולים]

בין יפן לוייטנאם, ביקרתי לשבוע בפיליפינים, שהיו ככה "על הדרך".
אני לא הולך להיכנס יותר מדי לסיבות שבגללן היה לי מאוד מאוד מעניין בפיליפינים, אבל לא מאוד נהניתי שם. ניסיתי להסביר את זה בבלוג המקביל, אבל אל תקשיבו לי במקרה הזה, כי זה היה בעיקר בגללי – המדינה הזאת באמת מרתקת ושווה את הביקור שלכם. אבל כפי שכבר הזכרתי בעבר, הבלוג הזה מתאר חוויה סובייקטיבית.
אז בקיצור, שבוע מעניין תרבותית, אבל לא מאוד מעניין קולינרית בפיליפינים.

מדינת עולם שלישי, עם תרבות שהיא יותר קאריבית מאשר אסייתית (שלטון ספרדי ארוך וכו'), וגם מאוד מושפעת מהמערב.

מדינה שהבירה שלה עמוסה צפופה מזוהמת וגם חיה, עם בניינים עצומים וחדישים ועם כלי תחבורה מאמצע המאה הקודמת:

city

ועם סצנת מסעדות וברים אינסופית, ועם המון עוני ברחובות, ועם קריוקי ברחוב ועם קרבות תרנגולים בטלוויזיה:

fights

וטבע מרהיב ואסונות ועזרה הדדית, וחופים שנראים כך:

sky

אבל הכביש הראשי על החוף נראה כך:

town

ואחרי כל אלו, כמובן שיש גם אוכל.

מכיוון שאת הזמן שלי בפיליפינים ביליתי פחות בלטייל ויותר בהירגעות, אני לא יכול לספר יותר מדי על המטבח המקומי. אבל בגדול, האוכל יותר הזכיר לי את האוכל הקולומביאני מאשר את זה של דרום-מזרח אסיה. המאכל הלאומי נקרא אדובו, שזה תבשיל מלוח-מתוק של עוף/חזיר/בקר שמוגש עם אורז לבן פשוט, ובכל פעם שטעמתי אותו הוא היה בטעם שונה לחלוטין. זאת הגרסה הביתית, עם בקר:

meal

ובכלל, תבשילים עם אורז לבן לידם הם כמעט תמיד מרכז הארוחה. חוץ מזה, הברבקיו נפוץ עד מאוד, והשיפודים שבתמונה הם כלל לא אקזוטיקה לתיירים (כמו שאפשר למצוא במקומות שונים באסיה), אלא בהחלט מה שהמקומיים אוכלים:

skewres

וזאת לא טעות, עור של חזיר, אוזן של חזיר, ודם של תרנגולת (שכנראה נקרש בתוספת ג'לטין). האחרון היה (כמעט) הדבר הכי אקסטרים שאכלתי בטיול, ובתוספת רוטב חמצמץ חריף הוא דווקא היה טעים למדי.

משהו קצת יותר עדין שהייתי חייב לצלם, הוא ארוחת הבוקר בהוסטל, שכללה ריבת גויאבה, ממרח גבינה (אמריקאי וטעים בעליל), וגולת הכותרת – ריבת קוקוס! זה הרגיש כמו ריבת חלב בטעם קוקוס, ואני כמעט בטוח שאופן ההכנה זהה, רק עם נוזל קוקוס במקום חלב (וגם את זה אנסה בהזדמנות):

jams

בנוסף, עקב ההשפעה המערבית הניכרת, הפיליפינים מלאה באוכל מערבי מכל הסוגים והמינים, וכל רשתות המזון המוכרות נמצאות בכל מקום, והן חלק משמעותי מהתפריט.
אבל כמו כל מדינה באזור, יש משהו אחד שתמיד יהיה תענוג אדיר, ואלו הם כמובן הפירות המושלמים.

pineapple

אז פיליפינים, דגימה מקרית ולא מייצגת. היה מעניין (ולא קולינרי במיוחד), אבל זה חלק מהטיול גם כן, אז אני כותב גם על הקצת הזה. ועכשיו אפשר להמשיך הלאה, אל עבר המון אוכל וייטנאמי מדהים.

מודעות פרסומת

3 תגובות

מתויק תחת טיול, תרבות

3 תגובות ל-“פיליפינים, או: מדגם לא מייצג

  1. אולי ההשפעה המערבית על הפיליפינים קשורה לעובדה שהמרד המוצלח שלהם נגד הספרדים הוביל לשלטון אמריקאי, עד 1935. נשמע הגיוני ששלטון של משהו 40 שנה ישאיר משהו אחריו

    • מרקוביץ'

      כמובן. וגם ההשפעה הספרדית היא מערבית, מן הסתם, והיא ניכרת בכל. מהשפה, דרך האוכל, ועד האווירה ברחוב. בכל מקרה, זו המדינה האסייתית הכי מערבית שיצא לי לבקר בה.

  2. כליל

    אנחנו רוצים לנסוע ליפן ועוד יעד חשבנו על פיליפינים או ויאטנם מה היית ממליץ מהנסיון שלך? חשוב לנו אוכל טוב נופים יפים תרבות מעניינת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s