פיליפ, או: עלי בננה מתוקים

[המשך סיפורי פיליפ, שהשתלט לי בזמן האחרון על הבלוג. אם מתחשק לקרוא מהתחלה, אפשר לעשות את זה כאן.]

פאתי בנגקוק, הפרברים הירוקים, וכולנו ישבנו בחצר – פיליפ התאילנדי והדוד, לינה ואני – מזיעים מהלחות ומהארוחה.
כששאלתי את פיליפ, מה הביא אותו לישראל, הבנתי מהמבט שלו שפגעתי בנקודה רגישה. הוא שאף אוויר בכבדות, ועם קצת לחלוחית בעין הימנית הוא אמר, "בסדר", והתחיל לספר.

"אתם זוכרים שלפני כמה ימים סיפרתי לכם על התקופה שבה הגעתי לבנגקוק, ועל צ'אד?"
כן, הנהנו, זוכרים טוב, איך הוא חי חיים מסריחים עד שצ'אד לקח אותו אליו, אל החיים שלו ואל המסעדה שלו. אבל, אמרתי, עצרת שם, לא סיפרת עליו כמעט כלום, וגם לא על מה שקרה אחר כך.
"נכון. כי גם היום, אחרי שעבר כבר זמן מאז, זה עדיין לא קל לי לדבר עליו. צ'אד הוא כנראה הדבר הכי טוב שקרה לי. הוא בעצם מי שהוציא אותי מהחיים הרעים שהכרתי אז, אין לי דרך אחרת לקרוא לזה, והוא גרם לי להבין שאפשר לחיות גם אחרת… זה קצת מצחיק, כי זה כל כך קרוב לקלישאה, הפער בין איך שהוא נראה במבט ראשון, לאיך שהוא היה באמת. אם תשאלו את כל מי שלא הכיר אותו ממש, יגידו לכם שהוא בחור קשוח, מאצ'ו במקרה הטוב או פושע במקרה הרע. אבל מבפנים…"
פיליפ עוצר לרגע, את דיבורו המקוטע משהו, ומתנצל. "אני מצטער שאני ככה, מבולבל, אבל זה מה שקורה תמיד כשאני מדבר עליו", ואנחנו מהנהנים. "העניין הוא, שצ'אד ניהל לבד מסעדה גדולה ועמוסה בלב בנגקוק. אני לא בטוח איך זה אצלכם, אבל פה אי אפשר לעשות את זה בלי תדמית של בריון, או בלי קשרים מאוד קרובים עם המאפיה המקומית. הוא היה חייב לשמור על תדמית, להיות שולט יותר מכולם, להראות יותר חזק מכולם, והוא הצליח – כולם היו בטוחים שהוא הבנזונה הכי גדול באזור. אבל איתי, זה היה אחרת. רוב הזמן, אמנם, היינו במסעדה, הוא בפרונט ואני מזיע שעות ארוכות במטבח העמוס, אבל כשלא היינו שם, הוא היה המדריך הכי טוב שאפשר ללילות של בנגקוק. היו לו קשרים בחצי מהברים בעיר, ואכלנו בהרבה יותר מסעדות ממה שאני יכול לזכור. בכלל, אכלנו כל הזמן, מהכל. אם במסעדות יוקרה מלאות בתיירים מהודרים, או סתם ככה ברחוב, בדוכנים שאהבנו. למשל, הייתה לנו מסורת כזו – אחרי הסרוויס העמוס תמיד של שבת בערב, ברגע שהמטבח נסגר, שנינו היינו נעלמים אל פינת הרחוב האהובה עלינו וזוללים אוכל מכל מיני דוכנים שונים, מאכילים אחד את השני בכל מיני שיפודים מטוגנים וסלטים מרעננים, עד שהבטן לא יכולה יותר, ואז מגיע הזמן למלא אותה בהרבה בירה. עם שישיית פחיות היינו מתיישבים על המדרכה, שותים ומסתכלים על הטיפוסים שמסתובבים ברחוב באחת בלילה, ממציאים עליהם סיפורים ולוחשים אותם בשקט, שלא ייצאו מהאזור הזה ששייך רק לנו. ואחרי שהאוכל שוקע והבירות נגמרות והאנדרלין המטורף של ערב עמוס במסעדה שוקע ומשאיר אותנו עם עייפות שאין לה סוף, היינו גוררים את עצמנו הביתה." פיליפ לוקח שאיפה של אוויר. "וגם בערך פעם בחודש, כדי לעשות גם עליי רושם, צ'אד היה בוחר בערב הכי צפוף שיכול להיות, אומר לי להתלבש יפה, ולוקח אותי לאיזה מסעדה יקרה. והטקס הזה, של להגיע כשהמסעדה מלאה, ולהראות שהוא מכיר את כולם ושגם בערב מפוצץ באנשים מוצאים לנו מקום במרכז המסעדה. ותמיד הייתי מתעצבן על זה שהוא סתם מנסה לעשות עלי רושם, ושהוא מאצ'ו ושאני לא צריך את כל הטקס הזה, וכמעט היינו מגיעים למריבה, אבל בסוף תמיד הייתי נרגע ואומר לעצמי בראש, די, תפסיק, תהנה ממה שיש לך עכשיו, למה את הורס ערב כל כך יפה…"
ושוב פיליפ עוצר ונאנח, וממשיך. "אוקיי, תקשיבו, אני חושב שהבנתם. זאת הייתה אהבה מטורפת. שלוש שנים יותר טובות ממה שיכולתי לאחל לעצמי לפני כן. היינו ביחד רוב הזמן, גרנו ביחד, ניהלתי לו את המטבח, והייתי כמעט חלק מהמשפחה שעוד הייתה לו. ואז, פתאום, יום אחד, הוא פשוט נעלם. יצאתי מהמסעדה אחר הצהריים והלכתי לדירה שלנו, וצ'אד עוד נשאר שם להמשך הערב, ואני הלכתי לישון. כשקמתי באמצע הלילה, מצפה למצוא אותו לידי, הוא לא היה שם. אני אחסוך מכם את התיאורים של ההיסטריה כי אני פשוט אתחיל לבכות, אבל מה שקרה, הוא יצא מהמסעדה בערב, ויותר אף אחד לא ראה אותו. ואם אתם מצפים להסבר, מה קרה לו ולאן הוא נעלם, אז אין לי שום הסבר, למרות שתאמינו לי שעשיתי כל מה שבנאדם בעיר המזויינת הזו יכול לעשות כדי למצוא, אבל כלום, פשוט כלום. יכול להיות שזאת המאפיה, ויכול להיות שסתם מישהו ניסה לשדוד אותו בדרך הביתה, אבל זה כבר לא משנה. ואני, אני הייתי שבור, למשך הרבה הרבה זמן."
בשלב הזה, לינה ואני מהופנטים מפיליפ, ואומרים לו, שיט, בנאדם, אנחנו ממש מצטערים, איזה פאקינג אסון.
"אתם לא יכולים לדמיין אפילו", הוא ממשיך. "הייתי בדיכאון למשך חצי שנה, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, לא היה לי חשק לכלום. בהתחלה עוד הייתי מנסה לחפש אותו, אבל כשהתחלתי להתייאש, פשוט לא יצאתי מהמיטה, וככה כמה חודשים, חייתי מאורז ומכדורים."
אז איך אתה אתנו פה, מספר את זה, אני שואל.
"האמת היא, שעד היום אני לא יודע להסביר מה הוציא אותי מהמיטה. הייתי עמוק בחרא. הייתי בן עשרים וחמש, ושוב כמעט בלי כלום בחיים – רק עם קצת כסף, קצת נסיון בבישול, וכמה אנשים שהכרתי בדרך. אז זאת לא הייתה איזו התגלות, או איזה חבר או איזה גורו שהוציאו אותי מהמצב הזה. פשוט, יום אחד, החלטתי שאני לא יכול יותר, ושמה שאני צריך עכשיו זה לעבור למקום הכי רחוק שאני יכול. ואז נזכרתי בדוד של צ'אד, שפגשתי פעם אחת", הוא אומר בחיוך חם, ומניח יד מחבקת על הדוד שיושב לימינו, ואצלי בראש הנקודות מתחילות להתחבר לקו. "באנו לבקר פה אז לאיזו ארוחה, שכמו שאתם מבינים כבר הייתה מעולה, וזכרתי שהוא דיבר על כמה בנים של שכנים שלו שהצליחו לארגן איזו ויזת עבודה ונסעו לעבוד במערב. אז חיפשתי את הטלפון בפנקס של צ'אד, והתקשרתי. בקול רועד עשיתי משהו שאני לא אוהב לעשות, וביקשתי ממנו טובה מאוד גדולה."
בחיוך נוסף מפסיק פיליפ את הדיבור באנגלית, פונה לדוד, ועובר לתאית, כנראה כדי לתת לו כמה מחמאות, כשהדוד בתגובה מחייך ומחווה תנועות ביטול בינלאומיות בידיו. ואלינו, באנגלית, פיליפ אומר, "כעבור שבוע כבר הייתה לי ביד ויזה מפוקפקת, וכרטיס טיסה בכיוון אחד, לישראל."

בינתיים כבר נהיה מאוחר, אחת עשרה בלילה או משהו כזה, והיינו קצת הפוכים, מהאוכל, מהבירה, מהסיפורים, מהחופש. הדוד קם כשהוא מתנדנד, משאיר לידו בסדר מפתיע שישה בקבוקי בירה ריקים, ומזגזג את דרכו למטבח. בינתיים השתררה בין כולנו שתיקה מהורהרת כזו. אומרים שאתה באמת אוהב מישהו כשנוח לך לשתוק לידו, אז אולי. כל אחד החזיק את הבירה שלו, ובהה בנקודה אחרת בחצר, והיה אפשר לשמוע את הדוד מסתובב במטבח, ולשים לב לקולות של מיליון צרצרים. אחרי כמה רגעים כאלו, לינה שאלה "אז איך היה לך בישראל?", בקול הכי רך שיכולתי לדמיין.
"זאת לא הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלי, אבל גם לא הכי רעה", אמר פיליפ, והניח את הבקבוק.
ובצעדים מתנודדים חזר הדוד לחצר, מחייך, ובידו צלחת עם ערימה של עלי בננה מקופלים. הוא התכופף לידנו על הדשא, פנה אל לינה ודיבר אליה בתאילנדית קולנית מעורבת בצחוק, והגיש לנו את הצלחת. כשפיליפ ראה שאנחנו לא מבינים, הוא לקח עלה בננה אחד, פרם את קיפוליו, גילה בתוכו מעין עוגה דביקה ושמנונית מאורז, והחווה לעברנו. עשינו כמוהו, לוקחים את העלה המקופל לצורת משולש ברוחב אגרוף, ומוצאים בתוכו אורז בריח מתוק של חלב קוקוס. גם היום, כמה שנים אחרי, אני יכול להיזכר בטעם המדויק והמופלא של המתוק הנפלא הזה, שילוב של שמנוניות נעימה עם מתיקות עדינה, אורז שנמס בפה וחתיכות קטנות של בננה, שהופכים לטעם גדול באמת. אני מביט בעיניים מופתעות ושמחות בדוד, וגורם לו להבין, בלי מילים, שזה הדבר הכי טעים שאכלתי כבר הרבה זמן.

banana leaf

ובחזרה לישראל 2013 – נסיון לשחזר מאכל כל כך טעים תמיד יהיה על גבול הבלתי אפשרי, אבל ניסיתי בכל זאת. (וזה המקום להזכיר שפה חרגתי ממנהגי, והתמונה המוצגת פה לקוחה מתוך הבלוג המצויין של עדי, סאנוק, שמביא משהו מרענן ונפלא לבלוגוספירה הישראלית.) אז אני לא יודע אם אפשר להשיג עלי בננה בחנויות בארץ, אבל בכל מקרה זה קצת פחות פרקטי. ניסיתי להשתמש בנייר כסף במקום, והתוצאה חביבה, אך לא מופתית כמו הזכרון שלי מתאילנד. שיהיה.

השריתי כוס של אורז דביק במים לכמה שעות (ארבע זה המינימום) וסיננתי. חיממתי כוס ורבע של חלב קוקוס (הנמכר פה כקרם קוקוס) בסיר עם רבע כוס סוכר עד להמסתו, והוספתי את האורז. בישול עדין על אש קטנה ביותר, תוך כדי ערבוב מדי פעם, עד שכל הנוזל נספג באורז ומבשל אותו. כשהאורז מתקרר ומתמצק מעט, שיטחתי בתוך ריבוע של נייר כסף כפית של אורז, מעליה שתי טבעות של בננה (בעובי חצי ס"מ בערך), מעל עוד כפית אורז, ולקפל טוב טוב לריבוע שנראה כמו מעטפה שמנמנה של נייר כסף. מהכמות הזו יוצאים בערך שמונה מעטפות כאלו, שהנחתי בתוך סיר אידוי למשך עשרים דקות, וזהו, זה מוכן.

מה שיצא לי זה סוג של פודינג אורז עם טוויסט, חביב וקליל.
(אבל בכל מקרה, בזכרון שלי מהמזרח, זה עדיין קינוח מושלם.)

מודעות פרסומת

5 תגובות

מתויק תחת אסייתי, פיליפ

5 תגובות ל-“פיליפ, או: עלי בננה מתוקים

  1. ניחוח קוקוס הופך את האורז הפשוט ביותר למעדן.

  2. יואב

    איתי, אתה יודע איך לספר סיפור. מעולה.

  3. חסרות בנננות בחוף הכרמל?

    • מרקוביץ'

      או באזור הכנרת, או בכלל בצפון.
      הפרט הזה נכלל בפוסט וירד בעריכה, עקב חוסר מסויים בפרקטיות:
      כי עלי בננה שקוטפים מהעץ צריך גם לייבש בשמש כמה ימים.
      בכל מקרה, זה יכול להיות מגניב, ואם את מנסה, ספרי איך יצא 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s