צימוקים וצימודים

[וגם גבינה כחולה, ותפוחים, ויין, וסלרי, ועוף, ולפת, ואגוזים, וקצת דבש]

כבר כתבתי פה על צימודים (pairing). בקצרה, לכל מרכיב מזון יש דמיון כימי מסויים למרכיבי מזון אחרים, לחלקם דמיון גדול יותר ולחלקם פחות. לפעמים זה נשמע מוזר ומפתיע (בננה ופטרוזיליה, למשל), אבל בהרבה מקרים הדמיון הכימי מבסס את מה שנקרא לפעמים "הגיון קולינרי". כמובן שכמו במציאות, ה"הגיון" משתנה מאדם לאדם (שנאמר, "על טעם ועל ריח אסור להתווכח"), ובטח מתרבות לתרבות, ובכל זאת. כי כשמשחקים הרבה באוכל, מתפתח איזה חוש עדין כזה של הגיון קולינרי, כל מיני שילובים שלך יראו טבעיים, בעוד אנשים אחרים יתחילו בהרמת גבה, ואחרי הטעימה יבינו קצת יותר מה הייתה הכוונה.

הבלוג "Khymos" מציע מדי פעם אתגרים מעניינים, והוא זרק כפפה, צימודים לצימוקים. אולי אין לאתגר הזה שום פואנטה (מלבד, אולי, הנסיון לשדרג קצת את ההגיון הקולינרי), אבל אצלי הרעיונות התחילו להתגלגל בראש, מתחילים מצימוקים ומפליגים הלאה. ובדרך כלל כשזה קורה, אני נזכר בקטע הבא:

גרנט אייצ'ט הזה נמצא באמת באיזו ספירה אחרת, אבל על זה בפעם אחרת. פה הוא פשוט מדגים בצורה יפה תהליך מחשבתי שבדרך כלל לא מגיע לדף, ופשוט בהרבה – מתחילים עם מרכיב אחד, ודואגים שכל מרכיב נוסף יתאים לאלו שכבר נמצאים בפנים. כל כך פשוט, כל כך כיף. ואז מגיע הזמן לבשל.

התחלתי עם צימוקים, אבל זה לא בסיס חזק ממש. אז עוף, הולך יופי עם המתוק של הצימוקים. ואז יין, ותפוח, וסלרי, ואגוזים, ולפת, וגבינה כחולה.

raisins 01

אז מה יש לנו פה?

קרם תפוחים (הידוע בכינויו "גרבר").
פשוט מאוד – תפוחים ירוקים מקולפים וחתוכים לקוביות קטנות, על אש קטנה עד שמתרכך לחלוטין (זה לוקח בערך חצי שעה). ואז, לטחון בעזרת מיקסר, ולהעביר דרך מסננת ביתית לאקסטרה קרמיות. ובכמה דקות עבודה, קיבלתם קרם תפוחים טבעי, חמצמץ מתקתק, טעים ממש, והולך יופי גם בתור קינוח. פה הוא פשוט יושב על הצלחת.

חזה עוף ביין לבן.
דרך פשוטה לתת לעוף קצת יותר כבוד ממה שאנחנו נותנים לו בדרך כלל: שני חזות עוף שלמים (לא פרוסים), צלייה במחבת של שלוש דקות מכל צד (עם מעט שמן), ואז הוספה של רבע כוס יין לבן, רבע כוס ציר ירקות, וקצת דבש. ועם כל הנוזלים (ומכסה), עוד חמש דקות על אש קטנה, וזה מוכן. לפרוס (עם סכין שף חדה) ולהגיש.

רוטב גבינה כחולה.
שני מרכיבים – גבינה כחולה, ושמנת. קצת קשה לי לתת מינון, אבל להתחיל עם גבינה כחולה מפוררת בתוך קצת שמנת, לבשל על אש קטנה תוך כדי ערבוב, עד שמתמזג ומסמיך. רוטב שאני מאוד מאוד אוהב, מריר ומלא טעם.

"צ'יפס" לפת.
פרוסות דקיקות של לפת, מעורבבות עם קצת שמן ומלח, ולתנור על 180 מעלות, עד שמשחים קצת (עשרים דקות-חצי שעה ככה).

והכל על צלחת.
עם סלרי קצוץ, ואגוזים, ופרוסות באגט קלוי,
אה,
(וכדי שלא נשכח שלפעמים "המרק הוא רק תירוץ",)
גם צימוקים.

מודעות פרסומת

5 תגובות

מתויק תחת צימודים, רעיונות

5 תגובות ל-“צימוקים וצימודים

  1. נשמע ונקרא מעולה. האמת שהקטע הזה של אייצ'ט באמת מגניב. .. אני די בטוח שככה אני עובד כשאני חושב על מנה, רק בלי הדף…. נבדוק את זה בפעם הבאה ( אשכרה אוכל למחשבה! )

    יובל

  2. תרשימי הזרימה האלה רצים לי בראש כל הזמן
    אף פעם לא חשבתי להעביר אותם לפורמט כתוב, זה פתאום נראה הרבה יותר נוח והגיוני

    על מה העוף יושב בצלחת שלך?

  3. yoav

    כל פעם שאני מגיע לפה, אני לומד משהו. והכוונה היא לא לאיזה טריק כמו לקלף ג'ינג'ר עם כפית או שטויות כאלו, ממש לומד על אוכל ואתה מורה מצויין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s