סלט שומר, או: הרהורים על אוכל מקומי

לבשל עם העונות זה רעיון מעניין.
לא כל כך מזמן, נניח, בשביל הדור שהקים את המדינה, אוכל מקומי לא היה בגדר אג'נדה, אלא זו פשוט הייתה המציאות. האוכל שהגיע לצלחת היו הירקות שגדלו בשדות שליד הכפר, או החלב מהפרה שנמצאת בחצר האחורית, או הפירות מהיער שקרוב לעיירה. היום זה נשמע רומנטי, ואפילו קשה לתפיסה: דמיינו לעצמכם מציאות ובה סופרמרקטים לא קיימים, או שהמקררים לא הומצאו עדיין, אן תרנגולות שגדלות בחצר במקום בלולי ענק. היום זה נשמע לנו רחוק לגמרי, אבל לא צריך לחזור לתקופת האדם הקדמון כדי שהמזון שלנו ישתנה לגמרי – מספיק לחזור לתקופת הילדות של הסבים והסבתות (או אפילו, לחלקנו, ההורים).

סבתא שלי נוהגת לספר איך כל קיץ, במזרח-אירופה של לפני המלחמה, הם היו מבשלים שוקי אווז, שמים אותם בתוך כדים גדולים, מכסים בשומן אווז, ומאפסנים במרתף. כי החורף בסוף יגיע, וצריך לוודא שיהיה מה לאכול. ושבחורף היו אוכלים הרבה יותר תפוחי אדמה, ושבכלל, הירקות הטריים היו אחרים לגמרי.

והיום?
היום כנראה שיותר משתלם להביא תירס מהחצי הדרומי של כדור הארץ מאשר לגדל ארטישוק ירושלמי כאן.
נשים את הראייה הרומנטית בצד, ועדיין קשה לי להחליט מה עדיף – המגוון המטורף והזמין שהעולם המודרני מאפשר לנו, או הפשטות המקומית של לא-כל-כך-מזמן.
(ואם חושבים על זה, גם "עדיף" זאת מילה מורכבת: עדיף לגוף? עדיף להתרגשות? עדיף לשלוות הנפש?)

מה אני בעצם מנסה לומר?
שעדיין, לשמחתי, כשאני נכנס לחנות הירקות ורואה את השומר הראשון בעונה –
אני מתרגש.

fennel - salad

[שומר פרוס דק דק, קצת גבעול סלרי פרוס דק דק, רוטב של חרדל, מיץ לימון, שמן זית ומלח, ולתת לזה להתרכך כמה דקות. ומעל, פילטים של תפוז, ושקדים קלויים ושבורים, וקצת מהאניצים הירוקים של השומר. ופרמזן מלמעלה גם ממש מוסיף אם מתחשק]

מודעות פרסומת

השארת תגובה

מתויק תחת תרבות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s