קמבודיה, או: טפיוקה, אוטובוסים, ושרימפס

קמבודיה. הצפון הרחוק והנידח של המדינה.
הגעתי לשם בנסיעה מהדרום הנפלא של לאוס, בדרכים מאובקות בצבע אדום. וכמו הרבה מהדברים הטובים בטיול, גם זה היה מקרי למדי. חבר שפגשתי בלאוס, סיפר שהוא שמע על איזה עיירה נידחת בצפון קמבודיה, שלידה שוכנת לגונה בתוך לוע כבוי של הר געש. ומכיוון שכדי להגיע לעיירה הזו נדרשה סטייה של "רק" שמונה שעות נסיעה הלוך ושמונה חזור מהכיוון המקורי, אז נוסעים.

הלגונה עצמה באמת הייתה מקסימה, אגמון טורקיז שמוקף ביער ירוק, ובעיקר, החברה היתה טובה. ומטיילים באזור באופניים, מחפשים מפלים נסתרים יותר ונסתרים פחות, וחוזרים לכפר לשתות עוד קצת בירה.

ובבוקר אני קם מוקדם כהרגלי, וכל החבר'ה עדיין ישנים, ואני רעב. יוצא לעיירה (שיותר קרובה לכפר), מאובקת, קמבודית, עם כלי רכב מהסיקטיז ומינימום אנשים שדוברים אנגלית. וכל העיירה מתנקזת אל השוק המרכזי, במיוחד בבוקר. וזו בהחלט הייתה חוויית השוק הכיפית ביותר עבורי, כי השוק הזה היה באמת מרכז ההתרחשות, מקום אליו אנשים באים כדי לקנות אבל גם כדי להתראות ולקשקש ולאכול קצת.

אז אני מחפש משהו שיתחשק לי לאכול בשעה מוקדמת זו של הבוקר, וכמו בשאר המזרח, ארוחות הבוקר הקמבודיות נוטות להיות מרק עם נודלס, או כיסוני בקר, או סתם בשרים מיובשים למשל, ואני, זה קצת כבד לי על הבוקר. אני נתקל בדוכן עם כיסאות, שמגיש מאכל שנפוץ מאוד באזור (קמבודיה, לאוס, וחלקים נרחבים מסין), שהוא יותר קינוח מארוחה. על הדוכן מונחות המון קעריות עם רכיבים מתקתקים מגוונים, זוהרים לפעמים, מוזרים לנו לפעמים. כל מיני סוגי נחשי ג'לי, או שעועית קטנטנה ומתוקה, או פניני טפיוקה, או גרגירי תירס. אתה בוחר מה ייכנס לקערית שלך (במקרה הזה, עקב מגבלות השפה, אני פשוט מצביע), ועל זה המוכרת מוסיפה קרח כתוש וחלב קוקוס, ותהנה. ואני יושב ליד הדוכן ואוכל, ומרגיש שכולם מביטים עליי, לא מבינים מאיפה הברנש המערבי הזה הגיע לשוק בשעה כזו, או בכלל. וארוחה קטנה ומתוקה כזו, זו דרך מעולה כדי לפתוח את היום.

בנסיעות אוטובוס ארוכות ומאובקות אני ממשיך לטייל בקמבודיה, וכמובן לטעום כמה שיותר. בשלב הזה של הטיול, האוכל המזרח-אסייתי כבר הופך להיות חלק מהטעם שלך ומהתזונה שלך, וזה כיף גדול. ועדיין, אני עוצר מדי פעם ומשתאה מול הברקות מקסימות שקצת מוזר לי להבין. לדוגמה, סלט קר שהמרכיב העיקרי שבו הוא בשר חזיר טחון ומוקפץ. תוסיפו לזה כוסברה, ג'ינג'ר, ועוד מגוון עלים ירוקים ורוטב דגים מעל, ומדובר בתענוג.

וזה הזמן ל… [פינת המוזר, מס' 3]

קודם כל, משום מה, אני מאוד אוהב את התמונה הזו.
וחוץ מזה.
זה מוזר כי מדובר בלחמניה, שבתוכה גלידה, ועליה נשפך עוד חלב מרוכז.
וזה מוזר כי זה היה איפשהו בבנגקוק, אבל רחוק מאוד מהאזורים מוצפי התיירים, והיו שם לא מעט מקומיים שאכלו את זה.

וכדי שהפינה תהיה קצת יותר אפקטיבית, הנה תפריט שאפשר למצוא בעיקר בלאוס ובקמבודיה.

אתם יכולים להבין לבד מה זה "שמח", אבל זה גם כנראה נושא לדיון אחר.

בינתיים, בחזרה לקמבודיה.
כנגזרת ממיקומה הגיאוגרפי, האוכל הקמבודי מושפע בעיקר משתי השכנות החזקות שלה, תאילנד וויאטנם, עם אלמנטים משלו. אבל ההנאה הגדולה הייתה בחופים הקמבודים, בדרום המדינה. מדובר בחופים שממוקמים באותו "גולף-אוף-תאילנד", שבו נמצאים קופנגן וקוטאו המפורסמים. אלו הקמבודים הם הרבה פחות יפים, אבל הרבה יותר רגועים, והרבה יותר תרמילאיים (מאשר תיירותיים).
ויש שם כמויות עצומות ומעולות של דגים ושל סי-פוד.

ג'מבו שרימפס שמנים ועסיסיים, קלמארי טריים ומבהיקים, ודגים מרהיבים מכל הסוגים. הטיפול הוא בדרך כלל פשוט ביותר, בדרך כלל גריל פתוח שאתה רק צריך לבחור מה יעלה עליו, והוא מגיע בזריזות לצלחת שלך.
או נשים שעוברות בחוף ומוכרות, במקום ארטיקים, צלחות עם שרימפס חלוטים ומיץ לימון.
או קלמארי בטמפורה באמצע הלילה, בדרך חזרה מהמסיבה שעל החוף.


[פירות ים מוקפצים עם פירות טרופיים, אורז, ושייק קוקוס. החולצה באמת מסכמת את זה טוב]

והטיול שלי מתקרב לסופו.
אני חוזר לתאילנד, ויורד דרומה לחופים, להירגעות וצלילות.
ויש טיסה לתפוס.
ובחזרה לבנגקוק.
והביתה.
עמוס בחוויות, שגם שנתיים מאוחר יותר ממשיכות לרגש אותי, בלי שום ספק.
ועכשיו, כשאנחנו יושבים ב"בית תאילנדי", השיחה הופכת בזריזות לשיחה על הסיפורים מהמזרח, אותן חוויות שרק חלק קטן מהן הפכו לפוסטים האלו.
ואני חושב לעצמי, זה קצת מוזר, שאני ישראלי, אבל סלט פפאיה מצליח לעורר גל מאוד חזק של היזכרות ושל נוסטלגיה.

מודעות פרסומת

3 תגובות

מתויק תחת טיול, תרבות

3 תגובות ל-“קמבודיה, או: טפיוקה, אוטובוסים, ושרימפס

  1. חנה

    עולים בי זכרונות דומים. אצלי כבר עברו חמש שנים, כמעט.

  2. אקילה

    קמבודיה – ארץ יפיפיה, אנשים יפים ואוכל מיוחד, טעים ומגוון…צריך רק לשכוח את כל מה שאנו יודעים מהבית, לבוא עם ראש פתוח ולזרום עם תרבות ענקית שאף פעם לא לימדו אותנו עליה דבר ….

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s