"בית תאילנדי", או: סיפורים מבנגקוק

[ובו יסופר על האי המושלם, על בית תאילנדי, על טיולים, על סלט פפאיה, ועל ג'וקים מטוגנים]

דמיינו את האי המושלם. שקט ורגוע לחלוטין, חמים ומוקף במים קרירים, ומסביבו עוד עשרות איים קטנטנים, ועצים שכמו צומחים על המים. ואתם בחופש מוחלט. וקמים בבוקר, ורואים את השמש מנצנצת מעל המים. ויש לכם את כל היום לעצמכם. לשוט מסביב, או לנוח על החוף, או לצוף עם אבוב, או סתם לטייל באי המקסים. ולאנשים שאתם פוגשים שם תמיד יהיה איזה סיפור טוב שעוד לא שמעתם. ובערב, כולם מתאספים ליד המים, שותים בירה קרירה, ומתבוננים בשמש השוקעת לאיטה, צובעת את השמיים באינסוף גוונים של סגול וכתום. השקיעות הכי יפות בחיים. ואז, כולם הולכים לאכול, ובינתיים רואים את הירח עולה בשמיים החשוכים. ובסוף, מגיע הזמן לרדת לחוף, עם גיטרה, והרבה חבר'ה טובים.
ולכמה ימים, החיים באמת מושלמים.

אבל אני זורק אתכם לאמצע הסיפור.
הוא בעצם התחיל (שוב) השבוע, אחרי ארוחה מדהימה ב"בית תאילנדי". אחרי שנים שאני שומע את המשפט, "מה, עוד לא אכלת בבית תאילנדי?", ביקרתי שם בפעם הראשונה.
ובכן. הארוחה הייתה מעולה, לגמרי.

אבל אני משוחד, לגמרי.
כי האוכל של בית תאילנדי עשה לי משהו אדיר – הוא פשוט זרק אותי, הכי חזק שאפשר, שנתיים אחורה, לטיול שלי במזרח. אני יודע שזה נשמע סוטה, אבל כשטעמתי את סלט הפפאיה, עברו בגופי צמרמורות של עונג ונוסטלגיה, בעיקר נוסטלגיה. באותו רגע, הייתי באמצע בנגקוק, מחזיק צ'ופסטיקס ביד אחת וסלט פפאיה בשנייה, שהוכן הרגע על ידי תאילנדי מיומן שמכין את אותה המנה בדיוק באותו דוכן בדיוק כבר שנים.
ואוכל שעושה לי צמרמורת של עונג כבר לא פגשתי הרבה זמן.

זה לא לגמרי היה טיול של אחרי צבא. זה היה טיול של, הגיע הזמן סוף סוף לטייל.
המזרח הרחוק, כרטיס פתוח. אני נוחת בסין, מקום מוטרף לגמרי, בטח בתור מקום להתחיל בו את קריירת התרמילאות שלי. אבל סין, עקב האינטנסיביות והשוני שלה, היא נושא לפוסט קולינריה-מסעות נפרד. ואחר כך, חודשיים בנפאל המהממת, את רובם ביליתי בטרקים בלתי נשכחים בהימלאיה. אבל גם על נפאל לא אכתוב הפעם, ואולי בכלל לא, כי מדובר בסוג של מדבר קולינרי. המאכל הלאומי של הנפאלים, עם נחמד ומקסים, נקרא "דאל באט", שהוא בעצם הרבה אורז חסר טעם, לידו איזושהי צלוחית של נזיד עדשים מימי, ומעט ירקות מבושלים. והקטע המדהים הוא, שמדובר בארוחת הצהריים והערב של הנפאלים באשר הם, בכל אחד מימות השנה. שתי ארוחות ביום, כל יום, דאל באט. אתם יכולים להניח שהבטן שלי ממש שמחה כשהגעתי לתאילנד.

כשחזרתי מ"בית תאילנדי", לא הפסקתי לחשוב על הטיול האדיר ההוא במזרח. על האוכל בעיקר, אבל גם על מה שמסביבו. אז זה היה האפקט של הארוחה הפעם. לא למדתי משהו חדש על אוכל, ולא קיבלתי איזשהו רעיון למשהו חדש שאני יכול לבשל. פשוט חזרתי, לכמה שעות, למזרח.

במזרח כתבתי גם כן, אבל על הטיול, לא על האוכל, "אוכל למחשבה" עוד לא היה קיים אז. וממש מתחשק לי לכתוב על המזרח עכשיו. בפוסטים הבאים, אנסה לשאוב את כל מה שאני זוכר על האוכל המדהים של דרום-מזרח אסיה, על הטעמים, הריחות, והחוויות שמסביב. וכאמור, את סין אשאיר לפעם אחרת, הפעם אתמקד בחודשיים וחצי שביליתי בתאילנד, לאוס וקמבודיה, שהן בהחלט עולם ומלואו.
אז בואו נתחיל.

נחתתי בבנגקוק בשוק גמור. אחרי חודשיים הכי רגועים בנפאל, שהיא עולם שלישי לחלוטין – לראות בנייני זכוכית ומתכת, וגינות ציבוריות מטופחות, ורחובות שבנויים ישר, היה שינוי בשבילי. אז אני מרגיש במקום מודרני למדי, אבל שונה מאוד מהבית. ואני מגיע קודם כל לקו-אסן, האזור של המטיילים, והצבעים, והרעש, והריחות והמוני האנשים מסובבים לי את המוח.

ואני לא מפסיק לאכול במשך חמישה ימים בערך.

את רוב הימים ביליתי בשוטטות רגלית ברחבי בנגקוק, מגיע לאטרקציות מוכרות ותיירותיות לעייפה מצד אחד, ולכל מיני פינות סתר ושווקים מוזרים מצד שני. ומה שאני אוהב בבנגקוק, ובתאילנד בכלל, הוא אוכל הרחוב האדיר שלהם. כי הוא נמצא בכל פינה וברוב שעות היום, כי הוא טעים בטירוף, עם כל מיני טעמים מוזרים שתכף נגיע אליהם, כי יש לו ריח ייחודי ומשגע (תיכנסו לבית תאילנדי ותבינו על מה אני מדבר), כי הוא מרגיש טרי מאוד, כי הוא זול בצורה מצחיקה, כי הוא מגוון, כי הטעמים שלו מאוד חזקים, וכי הוא בא במנות יחסית קטנות. כל אלו (ובעיקר הסיבה האחרונה), גרמו לכך שאכלתי במשך רוב שעות היום.

שיפודים קטנים של הכל, מפירות-ים ועד חלקי פנים של חזיר. נודלס נהדרים וקלילים. סלט פפאיה שהזכרתי כבר ואזכיר שוב. שייקים קרים מפירות טרופיים טריים. בטטות בחלב קוקוס. בירה תאילנדית. אגרולים פריכים שמתפצפצים בפה.
נהניתי מכל רגע.

[פינת המוזר, מס' 1]

באחד הלילות, אני מסתובב לבד באזור התיירותי ההומה. פתאום מבטי נתקל בחצר של מסעדה, שולחן שמסביבו יושבים שני בחורים ובחורה בלונדינית. לכל אחד בירה ביד, ומול הבחורה מונחת יריעת נייר גדולה, ועלייה מונח אוסף מגוון של חרקים מטוגנים. אני ממשיך ללכת כשמבטי נעוץ בבלונדינית שבינתיים הרימה את אחד החגבים, מחכה לראות אותה נוגסת בו. היא קולטת שאני מסתכל, ונוגסת בג'וק בחיוך מתריס. אני מחייך וממשיך, כשאני שומע אותם קוראים לי (באנגלית במבטא גרמני כבד, אני חושב), "לאן אתה הולך, עכשיו תורך!". אני נעצר, מרגיש קצת לא בנוח, ואומר להם "לא תודה" בנימוס. הם מתעקשים, "אתה חייב לנסות", והם צודקים. ואני חושב בראש, אם הבלונדינית אכלה אחד כזה עכשיו…
אז זה לא היה כזה טעים, וגם נתקעים לך כל מיני דברים בין השיניים, אבל באמת הייתי חייב לנסות.

ולסיום החלק הזה, כמובן, סלט פפאיה.
כי המאכל המקסים הזה מייצג בעיני את כל מה ששונה ויפה באוכל האסייתי. למי שבמקרה לא מכיר, הגרסה המקובלת כוללת רצועות דקיקות של פפאיה ירוקה, חתיכות שעועית תאילנדית, עגבניות שרי, בוטנים וכוסברה, והכל נספג ברוטב אגרסיבי של רוטב דגים, מיץ ליים, סוכר דקלים, שום, וצ'ילי חריף (ובדרך כלל גם שרימפס מיובשים, תבליך נפוץ במזרח).
אני מאוד אוהב את השוני שהוא מייצג – זה לכאורה סלט, אבל שני המרכיבים העיקריים שבו, פפאיה ירוקה ורוטב דגים, לא קיימים כלל במטבח המערבי. ויש בו את השילוב המושלם של מלוח-חמוץ-מתוק-חריף, שמוכר גם לטעמים שלנו, אבל מגיע באיזון אחר לגמרי, וממקורות אחרים ממה שאנחנו רגילים.
וסלט הפפאיה מייצג בעיניי את הגאונות הטבעית של המטבח התאילנדי. למה טבעית? כי למרות שהטעמים שלו מאוד שונים מאלו המוכרים לנו, ולמרות שכמעט כל מה שמוכרים לנו בארץ כאוכל אסייאתי הוא בעצם אדפטציה מקומית לנושא, נדירים האנשים שחוזרים מתאילנד בלי התלהבות עצומה מהאוכל. כנראה שמשהו בשילוב הזה של טריות מקסימלית, פשטות אינטילגנטית, וטעמים חזקים אבל הרמוניים, מנצח בלי קשר לשפה הקולינרית שאותה הוא דובר.

זהו להפעם.
בפוסט הבא בסדרה, קצת פחות הקדמות, קצת יותר על חוויות קולינריות מהמזרח, ועוד סיפורים על האי המושלם שפתח את הפוסט הזה.
בינתיים, רוצו לקנות כרטיס טיסה לתאילנד, או לבית תאילנדי. ההנאה מובטחת.

מודעות פרסומת

השארת תגובה

מתויק תחת טיול, מסעדות, תרבות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s