עכו, או: מלבי, מש"קיות ת"ש, וחומוס

[על מלבי לילי בלוד, על רימונים וסילאן, על טיולים, על מגדלור, ועל חומוס סעיד]

התחשק לי קצת להיעלם, להתנתק, לנקות את הראש. חשבתי לעצמי, למה שלא אקח את עצמי לטיול של כמה שעות בעכו? קצת אסקפיזם תמיד עוזר בחיים. והמחשבות שלי מתגלגלות, ומנסות להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהייתי בעכו…

בסוף נזכרתי.
הכל בעצם התחיל בשיחה תמימה, לפני כמה שנים, כשעוד הייתי בצבא. דיברתי עם ידידה שלי, שהייתה באותה תקופה קצינת ת"ש. היא ניסתה בקול רם לחשוב, באיזו עיר בארץ היא לא ביקרה בשנתיים שבהן היא הייתה מש"קית מסורה. כנראה שלא חסרות בעיות ת"ש בארץ, כי היא ביקרה כמעט בכולן. בכל אופן, זה הצית משהו במוחי המשועמם. החלטתי שעד סוף השירות שלי, שנה בערך מאותו רגע, אני הולך לאכול משהו בכל עיר בארץ.
היום, זה נשמע לי רעיון מוזר. אבל אז, זה הסתדר עם הלך הרוח הכללי שלי באותה תקופה. טיילתי המון בארץ, ואם כבר, אז למה לא לקפוץ לבקר, ולראות איפה אנשים חיים? זה בטח יביא כמה הרפתקאות טובות…

המקום הראשון שבו ביקרתי, היה, משום מה, לוד. שירתתי בצריפין, הגעתי לרכבת בלילה, והייתה לי איזו שעה לשרוף עד הרכבת הבאה. אז לקחתי את הרגליים והתחלתי ללכת לכיוון העיר, מחפש דברים מעניינים לאכול. אבל כלום, שממה. גינות ציבוריות נטושות, רכבות של בניינים, וקיוסקים עם מדבקות מהסבנטיז. ואני הולך והולך מאוכזב, עד שהגיע הזמן לחזור. ואני מתחיל לחזור לכיוון הרכבת, עד שפתאום, באמצע שום מקום, רחוב סתמי לחלוטין, ליד גינה גדולה של בניין כלשהו, עומד לו דוכן, "מלבי" כתוב עליו. וואו, להיט. אבל מה, אין שום אדם מסביבי, לא מוכר ולא עובר אורח. ואני במדים, חושך לגמרי, רוצה מלבי.
אני צועק איזה "אהלן" לאוויר.
שקט.
צועק שוב.
ואז, נפתח חלון מעליי. בחור צעיר עם כיפה מוציא את הראש, "כן, חייל?"
ואני שואל, "יש מלבי?"
"בטח! מים או שמנת?", הוא מציע, ואני, כמובן, "שמנת, בטח!"
הבחור יורד למטה, עם גביע לבן ורוטט של מלבי ביד. הוא שולף מתוך הדוכן שברחוב סירופ ורדים וקוקוס, ומתחיל לפזר. ואני, באופן לא אופייני הייתה לי מצלמה איתי. אני שולף, ומצלם.
"אז מה אתה, צלמן אתה?", הוא עונה, ואני עף מהשפה שלו.
"אפשר להגיד", אני ממלמל, בזמן שהוא מושיט לי את המלבי עם השכבה הורודה הקסומה. אני מחליק כפית ריחנית לתוך הפה, ונמס מהנאה.
אבל הרכבת, צריכה כבר להגיע, ואני מזדרז לזוז, ושואל, "כמה זה?"
הבחור מביט, ואומר, "עליי, חייל, שיהיה בכיף".
ובהנאה רבה מהמחווה, ובעיקר מהבחור שהגיע משום מקום כדי לפנק במלבי קריר באמצע לוד ובאמצע החיים, אני חוזר לכיוון לרכבת.

ובגלל שזה כל כך פשוט וכל כך מהנה, אני מצרף גם הוראות הכנה הפעם. זאת הגרסה שלי למלבי.

שתי כוסות של כל שילוב שתרצו בין שמנת, חלב ומים (אני השתמשתי בכוס חלב וכוס מים). לערבב טוב טוב עם שתי כפות יפות של קורנפלור, להוסיף כף וחצי סוכר, ושתי טיפות של תמצית ורדים (אני השתמשתי בורדים קטנטנים מיובשים במקום בתמצית הורדים, ותכל'ס אפשר גם לעשות את זה גם עם תה, אבל על זה בהזדמנות אחרת). לבשל על אש קטנה תוך כדי ערבוב מתמיד עד שמסמיך (נניח, לרמה של סחלב חם), ואז לתת עוד קצת בישול ולשפוך לכלי הגשה (הכמות הזו היא לארבע מנות). כמו שאתם רואים בתמונה, השתמשתי ברימון קטנטן בתור כוס, פשוט רוקנתי אותו מגרגרים קודם (גם פה, אפשר לחשוב על אחלה כלי קיבול אחרים, אבל גם על זה, בהזדמנות אחרת). להכניס למקרר לכמה שעות, עד שנקרש.
ובסוף, במקום הסירופ הורוד המסורתי, הגשתי עם סילאן, שיחד עם הניחוח שמתקבל מהרימון, משנים את ההרגשה של המלבי הזה.

במסגרת הפרוייקט ההוא, ביקרתי אז בעכו. והגיע הזמן לעוד ביקור…
כבר בדרך לרכבת, אני מרגיש איזו שכבה של מחשבות יומיומיות מתקלפת מעליי, ורק מעצם ההחלטה הפשוטה הזו, חוזרת אליי, וגם אם רק לזמן מה, אותה הרגשת חופש תרמילאית, שהייתה כל החיים שלי עד לא מזמן. ואחרי שעה וחצי אני יורד מהרכבת, ויוצא לחום המהביל של עכו, ועושה את דרכי לכיוון השוק. ואני מניח לעצמי לתעות בסמטאות, ולהתבונן, וללכת קצת לאיבוד. ועדיין באותו ראש תרמילאי, אני כל הזמן חושב, איך הייתי רואה את המקום אם הייתי מגיע מארץ אחרת. מה הייתי חושב על ההוסטלים שמכוונים אותי אליהם, איך היה נראה בעיניי השוק, והאם הייתי חושב לעצמי שהגעתי שוב פעם לאיזו עיירה עתיקה, ועל ההמשך מחר ליעד הבא במסע. ואני זורם עם זה עוד, מוציא מצלמה ממש כמו בחו"ל, ומצלם. הרי גם ככה כולם מניחים שאני לא ישראלי, ושואלים אותי באנגלית אם אני רוצה לקנות מזכרות. ואני חושב שזה נחמד, לטייל בערים עתיקות בפרו או בקולומביה, ואז לטייל כמעט באותה צורה בערים עתיקות בארץ. רק הצלבים משתנים לירחים, וגם זה לא תמיד.

זה לא באמת משנה מה אכתוב על חומוס סעיד. אבל בכל זאת, כמה מילים.
החומוס עצמו, טעים. אמנם טעים, אבל אני לא עפתי ממנו. והמשוואשה ממש לא הייתה לטעמי. אבל למרבה המזל, שמן הזית שמציף את המנה הזאת, בכמות שלא נראתה בשום חומוסיה בארץ, הוא פשוט אדיר.
ואם כבר מצב רוח תרמילאי, כיאה לחומוסיה, בכסא שמולי התיישב שוויצרי שמטייל בארץ, ושיחת המטיילים השגורה שניהלתי איתו הלמה את הסיטואציה לגמרי.

ואחר כך, עוד עיר עתיקה. וסיבוב בשוק, עם המון דגים פנטסטיים, סרטנים כחולים, ותבלינים מקסימים. וכנאפה כתומה זוהרת. ואז נמל עם סירות תיירים וסירות דייגים, ועוד סמטאות קטנות עם זקנים יהודים וערבים משחקים שש בש ודומינו, וצמחים שמקשטים את החלונות, וריח של ים, ורוח של ים. ושלט שגורם לי לחייך, "למגדלור". ואני מטייל לאורך החומות, ויושב להסתכל על הים, ועל הדייגים שעומדים בתוכו וזורקים חכות, ועל הגלים שמתנפצים.
ואני מאושר מאוד.

מודעות פרסומת

5 תגובות

מתויק תחת אישי, טיול, מסעדות

5 תגובות ל-“עכו, או: מלבי, מש"קיות ת"ש, וחומוס

  1. הרעיון של המלבי ברימון נהדר! אני אפילו חושב לנסות אותו בחג אם יהיו לי מספיק רימונים.
    אבל איך הגשת אותו עם סילאן ולא עם רכז רימונים? זה יותר ממתבקש 🙂

  2. מרקוביץ'

    מסכים לגמרי. אבל לא היה לי רכז רימונים…
    (אגב, זה חלק מהיופי של מלבי – כל מה שצריך בשבילו יש בדרך כלל בבית.)
    אני באמת צריך להשיג איזה בקבוקון רכז רימונים ולהתפרע 🙂

  3. אתה חייב לקרוא את הסיפור על הטיול הפתאומי. סיפור של קפקא והוא תורגם לעברית ונמצא בקובץ של הסיפורים.
    גם אצלי טיולים פתאומיים הם בד"כ לעכו. פעם אני וא' התעוררנו בבוקר קצת חורפי בתחושה שחייבים נסיעה, ומצאנו את עצמנו מנגבים חומוס אצל סעיד. אולי כל הדרכים מובילות לעכו. בכל אופן, המלבי יפיפה ואני מקווה להכין אותו בקרוב. דווקא חיפשתי מתכון אמין למלבי שבוע שעבר. והכי חשוב: תקרא את הסיפור ההוא. זה ישנה את חייך (באמת).

  4. מרקוביץ'

    אני חייב להודות, שלא כל יום מבטיחים לי שחיי ישתנו 🙂

    בכל אופן, אני מניח שהשילוב של עיר עתיקה, מרחק קיים אך סביר מהמרכז, וים, עושים את זה…

    אה, ואם את מנסה, ספרי איך יוצא.

  5. לא ברור איך זה קרה, אבל אני עשיתי את אותו הטיול בדיוק לפני שבוע. וגם אני לא עפתי על המשאושה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s