ארגנטינה: ריבת חלב ומוצ'ילרים

[על ריבת חלב, על תרבות התרמילאים, ועל הדרך]

זהו, הטיול שלי התחיל. ארגנטינה. מדינה של מרחבים אינסופיים, של הרים עצומים ולגונות ירוקות ומבריקות. הנוף יפה באופן כמעט בלתי נתפס, והאווירה נינוחה. אבל על כל אלו תוכלו לקרוא בבלוג הזה. כי פה אני כותב על אוכל, ובארגנטינה בהחלט לא חסרות סיבות לכתוב.
הייתם מצפים, אולי, שאתחיל עם הבשר הארגנטינאי מעורר הקנאה, ועם כל התרבות שנלווית אליו, אבל אשאיר את זה לפעם אחרת. כי מצאתי משהו שמדגדג לי יותר לכתוב עליו – ה"דולסה דה לצ'ה", הלא היא ריבת חלב.

ריבת חלב היא, למעשה, חלב וסוכר שצומצמו יחדיו עד למרקם של… ריבה, בערך. והממרח המתוק הזה נמצא פה בכל מקום, בערך כמו ממרח שוקולד אצלנו בארץ: בארוחות הבוקר, במאפים המתוקים, או על לחם בתור אוכל לטרקים. וכשאני פוגש חומר גלם שאני לא רגיל אליו, והוא נפוץ כל-כך, אני מיד חושב, מה אני יכול לעשות איתו?
מכיוון שאני ממש לא בנאדם של מתוקים, תמיד אעדיף להשתמש בהם כדי לאתגר מאכל מלוח כלשהו. ואז, קפצו לראשי האמפנדס: כיסוני הבצק החצי-פריכים, שנפוצים פה במגוון מילויים. הפופולריים שביניהם הם כנראה בקר, וחמון קון קסו, כלומר נקניק-חזיר וגבינה. זה שילוב לא רע בכלל, חשבתי: החלב משתלב באופן טבעי עם הגבינה, והחמון זורם יופי עם המתוק.
אז בישלתי.

יש משהו שמייחד את תרבות התרמילאים בארגנטינה ואני אוהב אותו מאוד – הבישול בהוסטלים. בניגוד למדינות אחרות ומפותחות פחות, שבהן אפשר לאכול במסעדה בכמה דולרים בודדים, ארגנטינה יקרה למדי (עד לפני כמה שנים זה לא היה המצב, אבל אינפלציה עקבית בשנים האחרונות גרמה למחירים פה להיות כמעט אירופאיים). אז התרמילאים פה מבשלים במטבחים שנמצאים כמעט בכל הוסטל, ואני נהנה מהעניין. אם מתחשק לי לנסות משהו חדש, תמיד קל למצוא קהל סקרן.

הפעם, שני נסיונות.
הראשון, ברוסקטה עם גבינה, חמון קלוי, וריבת חלב (נו, מה לעשות, היינו רעבים מכדי להכין אמפנדס, אז הרעיון עבר ללחם).

זה היה ממש טעים. תגלית מוצלחת…

ואז חיפשתי רוטב לפסטה שריבת חלב תוכל לשדרג. משהו חלבי, אבל לא יותר מדי שמן, ועם טעם יחסית עדין. נזכרתי במתכון הזה של טל לפסטה ברוטב חלב וקישואים, שסימנתי לפני זמן מה. אז הפסטה הייתה טעימה (תודה על המתכון, טל!), אבל במקרה הזה, ריבת החלב לא הוסיפה כלום לטעם – זה סתם היה מוזר.

אני מתאר פה תמיד, מן הסתם, את הנסיונות הטעימים. אבל בחיים, ובפרט בטיול, הדרך היא בהחלט חלק מהחוויה, גם אם היא לא הכי מוצלחת. במקרה כזה, אני כותב על זה, וממשיך הלאה. ממשיך לחפש.

ומכיוון שאני עדיין בארגנטינה – רעיונות למה אפשר לבשל עם ריבת חלב, יתקבלו בשמחה בתגובות.
צ'או.

מודעות פרסומת

3 תגובות

מתויק תחת טיול, מתוק

3 תגובות ל-“ארגנטינה: ריבת חלב ומוצ'ילרים

  1. טיזה כיף לך להתנסות ככה בטעמים , מראות וחוויות…. אני כאדם של מתוק יכולה להציע לך לדוגמא:
    מאפה של לחם שנשאר,חתוך לקוביות , בתבנית משומנת (בטח חמאה ,אם יש) ורוטב של שמנת מתוקה ,ביצים וריבת חלב בתנור…. אפשר לתת לזה טוויסט מלוח… אין לי מושג איזה:-))
    תמשיך לדווח ….

  2. מתקנת קלות: הבישול בהוסטלים לא מייחד את תרמילאי ארגנטינה – הוא נפוץ בכל מדינה יקרה (צ'ילה, ניו זילנד-אוסטרליה, ארה"ב, אירופה, איי פוקלנד ואפילו אי הפסחא, וכן הלאה). רק במדינות עולם שלישי, בהן זול, יעדיף התרמילאי לאכול בחוץ.

    פסטה היא כמעט תמיד המאכל הקבוע של תרמילאים (זול ומהיר). בשל הבשר הזול בארגנטינה, אנחנו היינו מצמידים לה רוטב שמוכן מבצל מטוגן עם שום, בשר טחון מטוגן בכמות, ואז להוסיף רוטב עגבניות בסיסי על הכל (אפילו רק עגבניות מרוסקות מקופסא) ולתבל – עם עוד כמות ניכרת של כמון. קצת יין אדום בטיגון מוסיף עוד.
    ובאושוואיה, בשל עודף הזמן הפנוי שלנו (היינו שם שלושה שבועות), ניצלנו את ריבת החלב לפנקייק עם בננות. בכלל, בננות וריבת חלב זה שילוב מנצח, במיוחד אם הבננות מקורמלות.

  3. רותם

    האם יש סיכוי לקבל ממך מתכון מוצלח לאלפחורס?(:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s