זה נראה כמו שלווה, אבל זו סתם עייפות

הפוסט הזה הוא בעצם תירוץ, על דום כתיבה של שבועיים, ועל דצמבר חלש במיוחד פה בבלוג.

כי העבודה במטבח דורשת אנרגיות די פסיכיות.
כי העבודה במטבח דורשת שעות לא נגמרות של עבודה פיזית, על הרגליים, כשבשבועות לחוצים אתה מגלה שעברת את סף שבעים השעות השבועיות.
כי העבודה במטבח היא סיר לחץ בלתי פוסק, כדי שהכל יהיה מוכן בזמן, ושבשעת הסרוויס, הכל ידפוק כמו שעון, המנות יצאו בתזמון מופתי, ובאיכות מושלמת.
כי העבודה במטבח היא אינטראקציה רצופה עם האנשים שעובדים איתך, את חלקם אתה אוהב יותר ואת חלקם פחות, אבל מה שבטוח, הוא שכשהעומס במטבח עולה, כולם נהיים הרבה יותר עצבניים.

ואז אני חוזר הביתה מפורק, נח קצת, ומנסה לנצל בכיף את שעות הפנאי שלי.
אבל דצמבר היה חודש מטורף בעבודה. כנראה שכל האנשים בסביבה החליטו לנצל עד תום את תקציבי סוף השנה שלהם, או החזרי המיסים, או מה שזה לא יהיה, והמסעדה הייתה מפוצצת, מבוקר ועד ערב.
מרפי יספר לכם, שדווקא בשבועות האלו, יעזבו טבחים, ויחסרו ידיים עובדות במטבח, וכמובן שכל התקלות האפשריות, שבחודש רגיל לא יפריעו לאף אחד, יקרו.
אז אני מוצא את עצמי עובד הרבה יותר קשה, מקלל הרבה יותר, ומגיע הביתה בלי אנרגיות לכלום. וגם אין לי אנרגיות לבשל לחברים, ומזניח קצת את הבלוג.

אבל עכשיו, זוהי שנה חדשה.
מקווה שתהיה מרתקת כמו זו השנה הזו, עם הרבה בישול, הרבה אוכל, והמון כיף.
אז בינתיים, תמשיכו לעשות חיים, ולבשל כמה שיותר!

שלכם,
איתי.

מודעות פרסומת

השארת תגובה

מתויק תחת אישי, טבחים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s