אותו מחמם, בגישה כל כך שונה

"הזמן הזה, מהרגע שמוזגים מרק עדשים לקערית ועד לרגע שהוא מתקרר ואפשר לאכול, הזמן הזה נראה לפעמים כמו שנים, ויכולים לקרות בו אלף דברים ואפשר לחשוב המון מחשבות." *

עוד לא הבנתי לגמרי את הסיבה לכך, אבל איכשהו, יותר מכל הריגושים הקולינריים שמסביב, האוכל שמצליח להוציא מאתנו הכי הרבה אמוציות ורגשנות, הוא זה שאנחנו נוהגים לקרוא לו, "אוכל נחמה". פירה שמעוך גס עם המון בצל מטוגן. חמין מושחם שמפיץ את הריח המרגיע שלו כל הלילה. עוגת שוקולד פשוטה, חמה, ומפנקת. עד היום, אחד מזכרונות האוכל החזקים ביותר שלי, מחזיר אותי לבוקר חורפי במסעדה שבה עבדתי, ולקערת מרק שעועית אגדי עם לחם שחור נפלא, שטרפתי בגאווה במרפסת של המסעדה, כשמבול מטורף מקיף אותי.

וגם הפעם, מזג האוויר שמתקרר נותן לי סוף סוף תירוץ לשלוף מרק סמיך ועשיר, ארוחה שלמה בפני עצמו. והיופי במרק העדשים הכתומות הזה, כמו ברוב מאכלי הנחמה האולטימטיביים, הוא פשטות ההכנה שלו.

מטגן בעדינות שלוש שיני שום קצוצות בשמן, מוסיף כוס עדשים כתומות, מטגן עוד קצת, ואז מוסיף שלוש כוסות של מים רותחים. בערך רבע שעה של בישול, עד שהעדשים מתפוררות לחלוטין, ומוסיף מלח ופלפל שחור לפי הטעם. וכדי לחזק את הטעם, אני מוסיף בשלב הזה חצי כפית שטוחה אבקת מרק, או מחליף כוס אחת של מים בציר (או מרק) עוף (מבטיח לכתוב על צירים בקרוב). אפשר לאכול את המרק ככה, אבל אני אוהב לטחון אותו טוב עם בלנדר מוט, כדי לקבל מרקם חלק. זה כל הסיפור.

בשביל הגיוון, הוספתי גבינת עזים מעל, וקצת מיץ לימון.
וכמובן, לחם שחור אכותי הוא חלק בלתי נפרק מהמרק הזה.

אבל כמו תמיד, אפשר לגוון, או לשנות את הגישה. כי זה אמנם מרק, אבל למה תמיד להגיש אותו בקערה? הוא סמיך ואינטנסיבי – למה לא לפרוס אותו על צלחת, ובעצם לשנות את כל ההתייחסות אליו?

קוביות עגבניה, אותה גבינת עזים, בזיליקום שמחזק את הארומה, ומעל שמן זית.

שינוי בגישה, שינוי בהגשה, וכל המנה משתנה.
זה מסקרן, מגוון, מעניין, ומפתיע.
וזה בדיוק מה שאני אוהב באוכל.
אפילו כשבחוץ יורד גשם.

* הציטוט נלקח מספר ילדים בשם "על עלה ועל אלונה", שכתבה שירה גפן. אבל אני הגעתי אליו דרך הבלוג הכי טוב שיצא לי לפגוש ברשת העברית, "רשימות של ספרנית דילטנטית". נטע כבר הספיקה להשאיר אותו מאחוריה ולהפסיק לכתוב אותו, אבל הוא עדיין נשאר שם, מכיל את אוסף הרשומות הנפלא שלה, חלקן עומדות בפני עצמן, וחלקן מספרות סיפור ארוך ויפה, עם סוף פתוח. ממליץ בחום.

מודעות פרסומת

4 תגובות

מתויק תחת ארוחה, מרק, רעיונות

4 תגובות ל-“אותו מחמם, בגישה כל כך שונה

  1. מקסים , ההגשה שלך כל כך מיוחדת….
    תמיד כשאני נכנסת להתעדכן ,אני יודעת שיחכה לי משהו אחר ומסקרן.
    תודה.

  2. מדליק מאוד, כמו תמיד אצלך.

    הבעיה היחידה עם הפרזנטציה השטוחה היא שככה המרק מתקרר הרבה יותר מהר…
    מה עם עציץ חרס קטן? חשבת על זה פעם? לדעתי עם מרק עדשים אפשר להגיע למשהו שיזכיר עציץ אמיתי (עם איזה גבעול בזיליקום על תקן הצמח…).

    • איתי

      אתה צודק בקשר להתקררות של המרק. אבל הגשה כזו עדיין משנה את חווית האכילה. כשאכלתי את המרק השטוח, בכמה ביסים הראשונים הרגשתי שאני אוכל מרק, ובביסים האחרונים, הרגשתי כאילו אני מנגב צלחת פול. וזה רק גירה את המוח שלי עוד קצת.

      ועציץ… איזה רנה אחד ניסה את זה קודם 🙂
      אולי אפשר לקחת את זה צעד אחד קדימה (או אחורה), ולהגיש את המרק בתוך השקית השקופה והקשיחה שבתוכו מגיעות העדשים… לאכול מרק עדשים מתוך השקית שממנה הן הגיעו, או משהו בסגנון הזה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s