כמה כבר נכתב על חומוס,
ספרים, כתבות, בלוגים שלמים.
אז הפעם לא אכביד במילים.
…
אתם צודקים, אין לזה שום סיבה פרקטית. ניסיתי למצוא נימוק לצלחת הזו, אבל לא הצלחתי.
אז למה לעזאזל עשיתי את זה?
כנראה, כי, אני יכול.
וכי כל המרכיבים כבר המתינו במקרר ועשו לי עיניים.
אז מה יש פה?
החלק הכי בהיר זה חומוס, ביתי וטעים, כזה מחומוס של חורף שהושרה 24 שעות, ובושל שעתיים לתוך רכות פסיכית. טחינה ומלח לימון וקצת שום. והרכות הפסיכית גרמה לכך שתוך שלוש הקפצות במסננת ביתית, החומוס הפך לתלוליות הקצת פחות בהירות שבתמונה, במרקם של פירה גס בערך.
ויש גם פול גדול, שבישלתי זמן רב, והולך יופי גם סתם ככה, עם מיץ לימון ושמן זית והמון כמון מעליו. הוא מונח פה כי הצורה שלו כמו שהוא פשוט יפה ומרשימה.
ובסוף הבישול של הפול, המים הופכים סמיכים וכמעט שחורים, אז הייתי חייב לנסות. צמצמתי אותם ברתיחה עדינה עד לסירופ שחור וסמיך, עם טעם קצת יותר קליל של פול, לכדי שוס רציני שאני חייב לנסות בשילובים אחרים.
ועוד פלחים של עגבניה, ובצל קצוץ דק, ופטרוזיליה, וזרעים של עגבניה ושמן זית, כל החשודים המוכרים.
ולסיום, תוספת שמקורה מחומוס אשכרה, פרוסות צנון, שנותן פריכות, חריפות עדינה ורעננות.
…
בקיצור, היה טעים,
אבל גם סתם ככה בקערה (ולא פרוש על צלחת) זה היה טעים באותה מידה.
אני מודה.
ולמרות זאת, כאמור,
כנראה, כי אני יכול.
…
אוכל למחשבה 
בגלל שטעמתי את החומוס שלך אני יכול לנחש כמה זה טעים. אבל הפעם, צר לי, חומוס כמו סושי אני אוהב בצורתו המיסיונרית 🙂
מה שכן, הרעיון של הצנון הפריך קנה אותי לגמרי, אף פעם לא טעמתי שילוב כזה ורעיון צמצום רוטב הפול לסוג של סירופ פשוט מגניב!
לול, חומוס מיסיונרי, לגמרי.
הצנון כאמור זה רעיון מצויין של חומוס אשכרה,
והרוטב פול עוד יקבל מקום יותר משמעותי. בקרוב.